אז... מה זה טיפול רגשי לילדים? ומה קשור אומנות לכל הדבר הזה?

עבור ילדים – הכל חדש. העולם, האנשים שבו, ה'חלקים הנעים' שלו, הסכנות שבו, אינטראקציה עם ילדים אחרים, עם אחים, עם הורים, בני משפחה - הכל בבחינת חוויה ראשונית עבורם.

לכולנו יש אתגרים שאיתם אנו מתמודדים. כאנשים בוגרים אנחנו יכולים לדבר את האתגרים כדי למצוא דרכים להתמודדות, אך אצל ילדים - בגלל שהם חדשים בעולם, הם לא תמיד מצליחים להתמודד עם אותם אתגרים או למצוא את המילים הנכונות לבטא את החוויות השונות - סיטואציות חברתיות, יחסים עם ההורים, אתגרים לימודיים, ביטחון עצמי, תסכולים, רגשות שאין להם מענה או דרך ההתמודדות עם סיטואציה באופן שאינו מותאם.

טיפול רגשי זה טיפול בנפש של הילד.

אבל זה לא מספיק. כי כאשר מדובר בילדים, ביטוי רגשי באמצעות מילים קשה עבורם. לכן, הילד יבטא הרגש שלו באמצעות ההתנהגות שלו. לפעמים נחשוב שזה 'דווקא' או בכוונה אך למעשה ההפך הוא הנכון - כך הילד מרים דגל אדום שהוא זקוק לעזרה.

לכן, הילדים זקוקים לדרך בלתי מילולית ופחות מפורשת. כאן מגיע "הקסם" של כלי האומנות המצויים והנגישים בחדר הטיפול - המהווים "דלתות וחלונות" לנפשו של המטופל. אלה מאפשרים לילדים לבטא את עצמם בשפה שאינה מילולית - משחקיות ויצירה.

המקום הבלתי מילולי ו'המשחקי' נוח יותר עבור הילד, שמורגל ביצירת אינטראקציות באמצעות משחק – הן עם ילדים אחרים והן עם מבוגרים.

בטיפול הרגשי הילד יכול לבחור באופן ההבעה – ציור, משחק קלפים, מסירות עם כדור – כל דרך שנוחה לו, על מנת לקיים עבורו מקום בטוח שמכיל כל אמירה וכל בחירה של הילד.

האם זה אומר שכבר בציור הראשון ניתן לדעת מה מתחולל בנפשו של הילד? לא. כדי שהילד ירגיש בנוח לשתף את הקשיים שהוא חווה הוא צריך להרגיש ביטחון, ביטחון במטפל וביטחון בחדר הטיפול.

כשנבנה האמון בחדר בין המטפל למטופל, כשהמטופל מרגיש שהוא יכול להיות הוא בחדר והכל יהיה בסדר אז מתחילה הדרך אל נפשו של המטופל.

לכן, טיפול רגשי הוא תהליך שלוקח זמן, כאשר לכל ילד הקצב שלו.

באמצעות עיבוד החוויה הרגשית והתמודדות עימה במסגרת הטיפול, מתאפשר לילד "להניח" לקושי ולהתעסק בלמידה ופיתוח עצמי ממקום סקרן ואמיתי.