העדפה הורית

הייתה תקופה שבה אמיליה רצתה רק את ״אבא״.

בזמן האחרון עם השינויים ומעבר הדירה, בכל סיטואציה היא רוצה רק אותי אז היא אומרת לי -

״אמא גם פה״, ״אמא תבואי״.

קרה לכם? שהילדה מעדיפה את אחד ההורים?

איך זה גורם לכם להרגיש שהילד מעדיף את אחד ההורים? איך זה מרגיש להורה הפחות מועדף כרגע?

״העדפה הורית״

ילדים לא 'מעדיפים' כדי לפגוע באחד מההורים, הם 'מעדיפים' כי זה חלק מההתפתחות שלהם.

ההעדפה נובעת מצורך, כי הילד זקוק בתקופות מסוימות לאיכויות הספציפיות של אותו הורה.

לדוגמא, בתקופה של מעבר או שינוי, הילד עשוי להעדיף את ההורה שמאופיין ברכות ויכולת הכלה גבוהות יותר. בסיטואציות שבהן הילד זקוק לביטחון (פיזי) אז היא יכולה לגלות העדפה להורה שהיא מרגישה שמגן עליה יותר – בהתאם לצורך שיש לה באותו הרגע.

כאן חשוב לזכור, אומנם ילדים פחות מדברים את הדברים, אך הם מרגישים אותנו ויודעים מה יוכלו לקבל מכל אחד מההורים בתקופות מסוימות ולכן נראה זאת דרך ההעדפה (ההתנהגות) שלהם.

אז כמו שלא נכעס עליהם כשהם לומדים לנעול נעליים, אז גם כאן – ההעדפה ברגע או תקופה מסוימת מבטאת בחירה – גם בחירה זו היא חלק מהלמידה וההתפתחות שלהם.

אז מה כן נוכל לעשות?

אחד היסודות המרכזיים בגישה המונטסורית הוא תצפית - התבוננות.

אם את ההורה שהילדה לא מעדיפה כרגע, אז תתבונני על עצמך, תתבונני על הסיטואציה, נסי לחשוב עם עצמך - למה היא מעדיפה את ההורה השני כרגע? מה היא מקבלת דרכו, למה היא זקוקה כרגע? מה הצורך שלה?

שימי בצד רגשות כמו עלבון, קנאה, עצב – כולם רגשות טבעיים אך אינם רלוונטיים בסיטואציה עם הילד – שלא "מעדיף"  כדי לפגוע, אלא מעדיף בהתאם לצורך שלו באותה נקודת זמן.

אז נסי לנשום ולווסת את התגובה כלפי הילדה.

נסי לא לנטור טינה, נסי להימנע מאמירות שאנו מכירים כמו - ״אהה עכשיו את כן רוצה לבוא אליי״, ״אצלנו אין דבר כזה רק אבא״, ״את מעליבה אותי״.

נסו גם להימנע מנסיונות "לשחד" באמצעות פרסים ועונשים, זה יוצר התניה ופיתרון רגעי בלבד (אם "פרסים ועונשים" זה נושא שמעניין אתכם – מוזמנים לפוסט שכתבתי בנושא).

הגיבי באופן אמפתי - ״אני מבינה שאת רוצה את אבא,

אבא יחזור מאוחר היום ולכן אני אעשה לך אמבטיה״.

תמיד תזכרי שהיא לא נגדך, היא בעד עצמה.

יש לה צורך במשהו והיא זקוקה למלא אותו.

במקרה שאת ההורה שהילדה מעדיפה כרגע,

את בטוח מאפשרת זאת אך זקוקה לאויר לנשימה.

אז לצד כבוד לילדה חשוב שתזכרי גם לכבד את עצמך ואת הזמן שלך.

לילדה מותר להתאכזב שהורה מסוים מקלח אותה, אנחנו נתמלל לה את מה שמרגישה

וניתן מקום לרגש שלה.

אך האכזבה שלה אינה אומרת שאת צריכה לוותר על עצמך.

הילדה צריכה לדעת שיש שני הורים, יש זמן עם אבא ויש זמן עם אמא, ולפעמים אחד מההורים עייף וזקוק להפסקה. זה לא מעיד על האהבה כלפי הילד אבל גם להורה מותר להרגיש.